פסק-דין בתיק ת"א 31407-02-11

רקע :

1.         התובעת ילידת 23.11.1982, עבדה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו ככח עזר, במחלקה האונקולוגית בבית החולים שיב"א (להלן: "התובעת").

2.         התובעת הגישה תביעתה בגין שתי תאונות שאירעו לה, לטענתה, במהלך עבודתה בבית החולים (להלן: "הנתבעת").

3.         התאונה הראשונה: לטענת התובעת בתאריך 24.9.2008 בשעה 07:30 או בסמוך לכך, בזמן חלוקת ארוחת הבוקר היא נכוותה מתה רותח שנשפך עליה.

            לטענת התובעת היה עליה לבצע חלוקת ארוחת בוקר בשתי עגלות. עגלה גדולה עליה היה מונח אוכל ועגלה קטנה עליה היו מונחים תה וסלט.

            העגלה הגדולה עמדה מלפניה ומאחוריה עמדה העגלה הקטנה.

            לטענת התובעת, צוות מעובדי הנתבעת עבר ליד התובעת בדרכם לאחד החדרים. הצוות הצמיד, בלא ידיעתה של התובעת, את העגלה הקטנה אשר הוצבה קודם לכן על ידי התובעת במרחק מה ממנה, לתובעת.

             התובעת לא הייתה מודעת לכך שהעגלה הוצמדה אליה וכאשר הסתובבה, נתקלה בעגלה ותה רותח נשפך על שוק רגלה הימנית (להלן: "התאונה הראשונה").

            התאונה השנייה: בתאריך 2.8.2009 בשעה 14:45 או בסמוך לכך הרימה התובעת, לטענתה, חולה ונגרמה לה פגיעה בגבה.

            לטענת התובעת, היה עליה לסייע בהעברת חולה סיעודי כבד במיוחד מהכורסא עליה ישב חזרה למיטתו. התובעת עזרה לבנו של החולה אך משקל החולה נפל עליה עת עמדה מצידו הימני של החולה וכתוצאה מכך, חשה התובעת בגבה ובכתפיה.

            התובעת ציינת בכתב התביעה כי קיים מנוף במחלקה, אולם, משפחת החולה סירבה לעשות בו שימוש. עוד טוענת התובעת כי אף עובד של הנתבעת לא עזר לה, הגם שאושר למשפחתו של החולה שלא לעשות שימוש במנוף.

            בנוסף, טוענת התובעת בתביעתה כי העבודה נעשתה בלחץ ותנאים קשים (להלן: "התאונה השנייה").

4.         התובעת צרפה מטעמה חוות דעת של ד"ר קימחין, אשר קבע לתובעת נכויות כדלקמן:

            בגין התאונה הראשונה 5% נכות בגין צלקת.

            בגין התאונה השנייה 10% נכות בשל הפגיעה בגב התחתון, לפי סעיף 37(7)א לתקנות המל"ל, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ללא נזק נוירולוגי.

             ד"ר קמחין מציין כי בבדיקה C.T. של עמ"ש מותני הודגם בלט דיסק מרכזי L4-5 עם לחץ על השק הדורלי.

5.         הנתבעת מצידה טוענת כי התאונה הראשונה אירעה אגב ביצוע פעילות שגרתית של התובעת וכי הנתבעת לא הייתה יכולה לצפות ו/או למנוע את אירוע התאונה.

            הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה השנייה וטוענת כי התובעת לא דיווחה על התאונה במהלך המשמרת, למי מאנשי הצוות או בני משפחת החולה. עוד טוענת הנתבעת כי אם אירע האירוע, הוא נבע מחוסר זהירותה של התובעת אשר יכולה הייתה להשתמש במנוף ייעודי המשמש את הצוות להעברת מטופלים.

            הנתבעת אף מכחישה את טענת התובעת לפיה, ביחס לחולה הספציפי, בית החולים נענה לבקשת משפחת החולה שלא לעשות שימוש במנוף.